בספר ״כוחה של מעורבות מלאה״ 
עושים הסופרים ג׳ים לייר וטוני שוורץ 
השוואה מרתקת בין אצני ספרינט לרצי מרתון,

ואני מצטט מהספר:

"חשבו לרגע על המראה של רץ מרתון: צנום, חיוור, פנים מעט שקועות ללא אמוציות – ועכשיו דמיינו אצן כמו אוסיין בולט, מריון ג'ונס או מייקל ג'ונסון״

״אצנים בדרך כלל נראים חזקים, אנרגטיים, להוטים לדחוף את עצמם לקצה גבול היכולת. וההסבר לכך פשוט, לא משנה כמה אינטנסיבי מקצה הריצה שלהם, קו הסיום נראה בבירור, 100 או 200 מטרים במורד המסלול״

כאן אתם נכנסים לתמונה, ממשיך לצטט:

״גם אנחנו חייבים ללמוד לחיות את חיינו כסדרה של ספרינטים – להיות מפוקסים באופן מוחלט לפרק זמן מסוים, ואז להתנתק באופן מלא לצורך חידוש מאגרי האנרגיה שלנו. ואז? שוב לקפוץ למערכה, עם כוחות מחודשים כדי להתמודד עם האתגרים העומדים בפנינו".

בעולם הספורט הבינו מה שעדיין לא הבינו בעולם העבודה המודרני

אצן מהיר אשר יהיה, לא יכול לרוץ ספרינט של-100% למשך יותר מ-18-20 שניות.

וכך גם אנחנו…

הגוף שלנו לא מסוגל להיות מרוכז שעות על גבי שעות בלי זמני התאוששות

הרעיון הוא שאנחנו יעילים ואפקטיביים יותר כשאנחנו עובדים מול יעדים קצרים, ספרינטים קצרים – כשאנחנו רואים את קו הסיום של משימה מול העיניים.

אבל מה עושים אנשים בעולם העבודה כשהם מתעייפים או מרגישים צורך במנוחה?

צודקים…

הם מנסים לעקוף את המחזורים הטבעיים של הגוף ואת הצורך שלו במנוחה

איך הם עושים זאת? מאד פשוט.

> שותים קפה כשעייפים

> אוכלים ממתק

> גוערים בעצמם

> מעשנים

ובטווח הקצר? הם באמת עוזרים למשימה המיידית להתבצע – אבל בדרך רעילה, שמציפה את הגוף ברעלים והורמוני לחץ שמכניסים את הגוף למתח גדול יותר – הגוף מרגיש שהוא במצב חירום.

ובטווח הארוך, (אתם כבר מנחשים) המתח הזה גובה מחיר נפשי וגופני כבד

מה שאנחנו רוצים לעשות במקום זה להבין שלגוף שלנו – למכונה המופלאה הזו – יש מקצב טבעי, ממש מחזורים קבועים בהם אנחנו נעים בין עירנות לעייפות, בין היכולת להיות בתפקוד שיא לרגעים בהם אנחנו חייבים הפסקות.

כדי לייצר מקסימום תוצאות בלי להשחק בסוף היום עלינו:
1. להכיר את מקצב הגוף הטבעי שלנו
2. להתיידד איתו 
3. לחיות את היום שלנו בספרינטים קצרים תוך כדי שאנחנו נותנים כבוד לצורך הטבעי של הגוף להתאוששות לקראת גל האנרגיה הבא שלו

ובכך שנעשה את זה נוכל לסיים יותר משימות ולהרגיש תחושת סיפוק עצומה בטווח הקצר והארוך. (האירוניה: התחושה היא שאתם תעבדו פחות, אבל השורה התחתונה תוכיח לכם אחרת – תוצאות בלתי רגילות)

אנשים פרודוקטיביים חיים את החיים כסדרה של ספרינטים ולא בתוך מרתון מתיש.

**אז איך לומדים לעבוד עם המקצב הטבעי של הגוף שלנו?**

יש מקצב ייחודי של ספרינטים קצרים שמבטיחים לי פוקוס מלא ובו זמנית מבטיחים לגוף שלי התאוששות אופטימלית – מקצב ה-90:30:90

זהו נושא שלא אוכל לפרט עליו בכמה מילים, לכן הקלטתי לכם הדרכה קולית מהירה שתלמד אתכם איך להשתמש במקצב 90:30:90 בתוך יום העבודה שלכם, ולייצר דרכו תוצאות יומיות בלתי רגילות – בלי להשחק בסוף היום

בהקלטה הקולית שמחכה לכם כאן למטה תגלו:
– מהם 2 המקצבים הטבעיים שהגוף שלנו עובד לפיהם במהלך היום
– איך להכנס למקצב של ״תפקוד שיא״ שמאפשר לסיים יותר משימות בלי להתעייף 
– מהו פתרון 90:30:90 שישמור עליך בריכוז לייזר לסיים משימות, בלי להתפזר
– תיאור לו״ז יומי שלי לפי פיתרון 90:30:90
– טיפים אישיים ממני ליצירת יום של ביצועי-שיא
– חוברת עבודה אישית ליצירת יום של ביצועי-שיא הראשון שלכם

להאזנה מיידית ולהורדת חוברת העבודה לחצו על כאן או על התמונה מטה

-איתן