פציעות.
היא שם. מרחפת מעל הראש של כל ספורטאי, ומדגדגת את החשש שהוא מחביא עמוק במחסן המחשבות – פציעה פיזית. זה יכול לקרות לכל אחד, ובכל זאת, אנחנו מעדיפים להתעלם מהסיכוי שזה יקרה. אנחנו נוטים לחשוב שזה לא רלוונטי, לא חשוב כרגע, ואם נגיע לגשר – נחצה אותו.
אנדרה גומש, שחקן אברטון, חצה את הגשר הזה ממש בשיאה של העונה האנגלית. במשחק מול טוטנהאם הוא נפצע קשה ושבר (או יותר נכון ריסק) את הרגל. אחרי הבהלה הגדולה והחשש, הקבוצה יצאה בידיעה אופטימית לגבי חזרתו של גומש למגרש עוד העונה – הניתוח עבר בהצלחה וסיכויי ההחלמה גבוהים.
זה באמת באמת משמח, רק שלצד הטיפול הפיזי, יש גם תהליך מנטלי ששחקן צריך לעבור כדי לחזור למגרש במיטבו. איך נחזור מפציעה בריאים פיזית, ולא פחות חשוב, מנטלית
שלב ראשון – כוחה של מילה
הטעות הנפוצה ביותר היא להתייחס אל השחקן כפצוע כל זמן שהוא לא משחק. אם נחשוב על זה רגע, אירוע הפציעה עצמו לא אורך יותר משתי שניות. ובכל זאת, אנחנו מכנים את עצמנו פצועים גם הרבה אחרי המקרה – "אני פצוע, הרגל פצועה". השימוש במונח "פציעה" מטפח אצלנו תחושה שאנחנו אותם "פצועים" שיום אחד, אולי, מתישהו, נחזור לשחק. פתאום אנחנו כבר לא שחקנים. לכן, השלב הראשון הוא קודם כל להחליף את התיאור של ה"שחקן פצוע" בתיאור "שחקן שנמצא בתהליך החלמה".
לא, לא מדובר במשחק מילים, אלא בשינוי תודעתי של ממש. תגללו את שני התיאורים האלה בראש, עכשיו ממש תגידו אותם בקול – מה התחושות שכל אחד מהם מעורר אצלכם? שתפו אותי.
שלב שני – לשחק במחשבות
כדי להסביר את הרעיון אתחיל בדוגמה אישית – בעברי קרעתי את המפשעה. ארבע מילים שמסכמות מסע של כאבים מטורפים שעברתי. אני זוכר את השלב שרק חזרתי לשחק אחרי ההחלמה, והכאבים עדיין היו שם. כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה "איך אני אשחק עם הכאבים האלה?! אין מצב שאני יכול לחזור לשחק ככה".
מה היתה הטעות שלי? דמיינתי את עצמי משחק עם הכאבים שהיו קיימים אצלי באותם הרגעים. לא הצלחתי לחשוב על זה שתעבור תקופה, עוד חודש-חודשיים ואני אהיה הרבה יותר חזק ובריא. השחקן שאהיה בעוד חודשיים שונה ממי שאני היום.
על מה אפשר לחשוב אם לא על הכאבים? תמשיכו לדמיין, פשוט הפוך. בסיום כל טיפול שיקומי, קחו לעצמכם שתי דקות ודמיינו את עצמכם משחקים. רק שהפעם, דמיינו שאתם מפעילים את האזור שכעת נמצא בתהליך החלמה. תדמיינו את ההרגשה של האזור הזה *אחרי* שהוא כבר החלים. דמיינו שהאיזור הפגוע כבר בריא וחזק, שאתם חזקים ובריאים, מסוגלים לבצע פעולה אגרסיבית. אנחנו רוצים לתת לגוף את התחושה שהפציעה מחלימה. אנחנו רוצים להתאמן על התחושה שנחווה בגוף כשנחלים. במקום להתעסק רק בכאב, עלינו להתמקד במה שיהיה אחריו, כשנבריא.
למה זה חשוב? כי המוח האנושי לא יודע להבדיל בין דמיון לבין מציאות. ברגע שאנחנו מדמיינים דבר מסוים, המנגנונים המוטוריים במוח מתחילים לפעול כאילו מדובר במציאות מוחלטת. אם נרגיל את הגוף שלנו למחשבה שהכאב יעבור, יקרה דבר נוסף – אנחנו נרגיש בסדר עם תהליך ההחלמה ונרגיש מסוגלים לעשות את זה. הרבה שחקנים מחלימים פיזית, אבל מנטלית עדיין מרגישים את הפחד והחשש לבצע פעולה אגרסיבית. לכן חשוב להקפיד, לצד ההחלמה הפיזית, גם על החלמה מנטאלית – לדמיין את עצמי עושה פעולה באזור שכאב לי עד עכשיו ולהרגיש עם זה בסדר, חזק ומסוגל.
שלב שלישי – אל תהיו מסכנים
מסכנות לא מקדמת אתכם ולא צוברת לכם נקודות. באתם לספורט, חלק מהחוזה הלא רשמי שחתמתם עליו הוא שיהיו לכם רגעים טובים, וגם קשים, רגעים שתהיו בריאים וגם כאלה שתפצעו. בזמן שאתם מרחמים ומתכנסים בתוך עצמכם – אז אתם באמת יורים לעצמכם ברגל. כשאתם מרחיקים את עצמכם ומוותרים על הגעה לאימונים, אתם מעבירים לעצמכם ולעולם מסר שאומר – 'ייקח לי זמן לחזור'.
תמשיכו להגיע לכל אימון, תעשו מה שאתם *כן* יכולים, תגיעו לפני האימון ותיכנסו לחדר הכושר, או שאפילו תגיעו רק כדי לדבר בחדר הלבשה עם החבר'ה. תשדרו מסר שאתם אוטוטו חוזרים. גישה כזו תעורר בכם קודם כל את תחושת המסוגלות, את האמונה שאתם אכן תחזור בקרוב, ולא פחות חשוב – זה גם המסר שתעבירו לקבוצה שלכם.
והכי חשוב – שתהיו בריאים.
-איתן
#מגזין_הספורט_המנטלי
נ.ב ראו מקור נוסף על הפציעה של אנדרה גומש
https://sport1.maariv.co.il/world-football/Premier-League/Article-825235
