למה הטיסו אותי לעבוד עם ״דיוויד בקהאם״ הרוסי?

לפני חצי שנה אני מקבל טלפון ממספר לא מזוהה,

על הקו קול כבד: ״שלום איתן. אני גרמן, סוכן השחקנים

של פיודור סמולוב, כוכב לוקומוטיב מוסקבה ונבחרת רוסיה.

אני צריך שתגיע אלינו במיידי.״

[פיודור סמולוב נחשב ל-״דיוויד בקהאם״ של רוסיה: חתיך, 
כשרוני, ברדקיסט כשצריך, קורא ספרים, כל החבילה.]

״איפה הבעיה?״ שאלתי

״במונדיאל האחרון פיודור החטאי פנדל בשמינית הגמר,

החטאה שגררה גל שלם של ביקורות מהתקשורת והמדינה

שקטלה אותו – סמולוב הפך לגיבור הטראגי של רוסיה.

ומאז הביטחון ירד, העצבים עלו – הוא לא מתאושש.״

איך משתחררים מהטראומה של המונדיאל?

איך בונים שוב את ציר החוסן הפנימי שלך?

והכי חשוב, איך חוזרים להנות מהמשחק?

התשובה ברורה מאד:

עולים רמה בתודעה והופכים לכדורגלן שלם.

כדורגלן שלם הוא ספורטאי שמתפתח ב-2 מסלולים מקבילים:

(1) המסלול לתוצאות כספורטאי: חתירה לביצועי שיא מול מדדי דרך אישיים

(2) מסלול החוסן המנטאלי כאדם: בניית ערך ושווי עצמי ללא תלות בתוצאות (זאת תעודת הביטוח לנפש) להפתח כאדם חזק, בלי שהנפש תקרוס תחת הלחץ לתוצאות.

בחזרה לסיפור.

טסתי אליו, התחברנו בשנייה. הדרך הייתה מרתקת.

פיודור חזר לסגל נבחרת רוסיה, חזר להבקיע, לבשל,

אבל משהו גדול יותר קרה – ההנאה מהמשחק חזרה אליו.

הרי בסוף זה כל מה שאנחנו רוצים לא?

[אחת מהמתנות של סמולוב הייתה סיום עונה מתוק עם זכייה
בגביע המדינה הרוסי והבטחה לפתול את העונה הבאה
בבתים של ליגת האלופות]